אנחנו חיים בתקופה מעניינת. מבחינה חומרית, הכול טוב מכפי שהיה אי-פעם: אנחנו חופשיים יותר, בריאים ועשירים יותר מכל דור שקדם לנו בתולדות האנושות. ועם זאת, באופן כלשהו הכול נראה דפוק באופן נורא וחסר תקנה – כוכב הלכת מתחמם, ממשלות מכזיבות את בוחריהן, כלכלות קורסות, וכולם דשים בכל דבר עד בלי די בטוויטר. ברגע הזה בהיסטוריה, כשיש לנו גישה לטכנולוגיה, להשכלה ולתקשורת שאבותינו לא היו יכולים לחלום עליה, רבים מאיתנו מוצאים את עצמם בתחושה הולכת וגוברת של חוסר תקווה.
בספר הכול דפוק, מארק מנסון מפנה את מבטו מן הפגמים והליקויים הבלתי נמנעים בתוך כל אינדיבידואל לאסונות הבלתי פוסקים המתרגשים עלינו בעולם הסובב אותנו. הוא בוחן את היחסים שיש לנו עם כסף, בידור והאינטרנט, וכיצד יותר מדי מדבר טוב יכול להטביע אותנו מבחינה פסיכולוגית ולאכול אותנו חיים. הוא קורא בגלוי תיגר על ההגדרות המקובלות לאמונה, לאושר, לחופש – ואפילו התקווה עצמה.
במיזוג האופייני לו של בקיאות תיאורטית והומור מושחז מתחת לחגורה אוחז מנסון בצווארוננו ומאתגר אותנו להיות ישרים יותר עם עצמנו, ומחוברים עם העולם בדרכים שמן הסתם לא שקלנו קודם לכן.
