בבוקרו של יום הולדתו ה- 40, הוא ממש נשבר ומזכיר לקתי שהיום יום חל הולדתו. הוא ממש צריך להזכיר לה! הוא חוקר מה ברצונה לעשות בארוחת הערב. היא אומרת שעליו להחליט! ביום הולדתו ה- 40! כעת יש לו צידוק כפול לדפוק את חברתה הטובה. זה ממש מתאים לבצע את זה היום! השעה היא 4:30. בהרגישו רחמים כלפי עצמו, הוא מוזג לעצמו שני משקאות חפוזים ומערה אותם אל קרבו לפני צאתו את הבית. הוא אומר לקתי שהוא יוצא לשתי חנויות כל-בו כדי לקנות לעצמו מתנות יום הולדת וכי הוא יחזור בשמונה כדי לקחתה לארוחת ערב. הוא יוצא מן הדירה וצועד לאיטו העירה לביתה של מרגרט. הוא עוצר בבר ושותה משקה נוסף. הוא מנסה לצייר לעצמו את מעשיו עם מרגרט בעוד כשעה. הוא מנסה לראותה ערומה. איזה ריח היא תדיף? מה טעם יהא לגופה כשל מנהל חשבונות לכשיתחיל לטרוף אותו בלשונו ובשיניו? אילו קולות היא תוציא אם בכלל, בהתרגשות שבאורגזמה. הוא מגיע לבניין בו נמצאת דירתה. הוא מבט בשעונו-5:25. הוא הקדים בחמש דקות. בכל זאת, הוא ממשיך. לבו פועם בחוזקה בחזהו. הוא מרגיש את הדופק במכנסיו. זו תהיה האשה הראשונה שלו, פרט לקתי, במשך שבע שנים. האם זה יהיה תענוג שמיימי? האם בכלל יצליח להעמיד אותו? הוא מצלצל בדלת. היא לוחצת על הכפתור הפותח את הדלת. הוא נכנס למעלית. הוא עוצר לרגע לפני דלתה הסגורה. האם אומנם זה רצונו? לדפוק את חברתה הטובה של אשתו ביום הולדתו ה- 40? כן. אשתו לא הותירה לו כל ברירה. הוא נוקש בדלת. שלוש דקות לפחות, נדרשו לה כדי להגיע לדלת.-מי שם? היא אומרת- מי את חושבת? הוא אומר.הדלת איננה נעולה. היא סובבת כלפי פנים. חשוך בדירה. היא הורידה את התריסים והווילונות. הוא נכנס לדירתה. הוא מושיט ידו לקראתה ונוגע בכתפה. היא נרתעת ומצחקקת. נדמה לו שריח קוניאק נודף ממנה. אהה! גם היא היתה זקוקה להגניב לתוכה כמה משקאות כדי לעודד את רוחה.-בואי הנה, הוא לוחש.-עוד לא, היא אומרת, כשקולה נמוג.-לאן את הולכת? הוא אומר. -להביא משהו. תרגיש בבית.דלת נפתחת בקצה החדר ואחר שוב נסגרת. הוא נאנח ומתיישב. הוא מדמיין אותה בחדר השינה כשהיא מסירה את שמלתה מעל לראשה ונשארת בחזייה ובתחתונים או בחלוק בית שקוף. קשה לו לעמוד בהזיות אלה. הוא מרגיש שאיברו מתקשה. חם בחדר. הוא פושט את המקטורן. הוא מסיר את העניבה. הוא חולץ בזהירות את מגפיו ומוריד את גרביו וצועד על קצות האצבעות דרך חדר המגורים עד לדלת חדר השינה שלה. הוא מתכונן לדפוק, עוצר: יש לו רעיון יותר טוב. הוא פושט את חולצתו, מכנסיו ותחתוניו. הוא ערום כביום היוולדו, אברו הקשה כאבן הולך לפניו. הוא נוקש בדלת חדר השינה שלה.-הנה אני בא, אם את מוכנה ואם לאו, הוא קורא.- היכנס נא, אומרת מרגרט בקול מוזר, גבוה ואפשר שיהיה רווי משמעויות.הוא מסובב את הידית ונכנס לחדר החשוך. אורות מסנוורים, ו- 40 איש צורחים: הפתעה!