...כל הלילה התהפך איאסו על משכבו ומפעם לפעם צבט את עצמו, כדי שלא יירדם חלילה. בקוצר רוח חיכה שהוריו יירדמו והוא יוכל לקום ממיטתו. איאסו הרגיש, שכל גופו רועד מהתרגשות לקראת המבצע הנועז והמסוכן, שהוא וחברו יוסף תכננו זה שבועות רבים. והנה הגיע הרגע המיוחל. הוא יעזוב את הוריו ואת הכפר שבו נולד ובילה ילדות מאושרת ולא יחזור אליו עוד לעולם. "איאסו קם ממשכבו, והשתדל שלא לעורר רעש בקומו. הוא רכן מעל צאגה הקטנה, אחותו בת העשר שאהב מאוד, ו"הדביק" לה נשיקה קלה על מצחה. אז יצא מן הטוקול אל החשכה שבחוץ. הכפר האתיופי הקטן היה שרוי עדיין בדממה עמוקה, ואיאסו נשם במלוא ראותיו את אוויר הבוקר הרענן."כך מתחיל סיפור ההרפתקאות והסכנות של איאסו, נער אתיופי בן שבע-עשרה, שהחלום על ירושלים לא הרפה ממנו. הוריו לא היו מוכנים לעזוב את אתיופיה, לכן החליט, יחד עם חברו יוסף לצאת לדרך גם בלי ברכת ההורים. איאסו, לא ידע באותו בוקר מה רבות התלאות והסכנות שמצפות לו בדרך הארוכה שהוא עתיד לעשות עד שיגיע לחרטום, עיר הבירה של סודן, משם יטוס לארץ המובטחת. הוא לא ידע דבר על המצפה לו, אך היה נחוש בדעתו לקום וללכת, ולהגיע לישראל.זאב ורדי, חבר קיבוץ אפק, היה בעבר מורה בקיבוצו ופרסם 30 ספרים, בעיקר לילדים ובני נוער, שחלקם הופיעו בהוצאת אור-עם.