עובדיה מצרי יליד עיראק ובן למשפחה מרובת ילדים, עלה ארצה עם משפחתו בשנות החמישים, בהיותו בן שלוש-עשרה. עובדיה ובני משפחתו, כמו רבים אחרים, עברו את חבלי הקליטה הקשים על עליות "המצוקה". תחנתם הראשונה בארץ הייתה "שער העלייה". המשפחה נקלטה בארץ והתאקלמה היטב.בשנת 1960 נישא עובדיה ללאה, יחד בנו משפחה, והביאו לעולם ארבעה ילדים.בשנת 1981 החלה מסכת הייסורים, כשאר לקה עובדיה בהתקף לב. בשל חומרת מצבו, יעצו הרופאים לעובדיה לבצע בגופו השתלת לב. הוא החליט לעבור את ההשתלה בארץ, למרות הקשיים הכרוכים בכך. שנתיים לאחר ההשתלה לקה עובדיה באירוע מוחי, שהגביל את תנועותיו ולאחר שנה נפטר.בספר לב – אך זר מתארת אשתו של עובדיה, לאה מצרי, את חייה בתקופת ההשתלה. בספר, היא מסבירה את הקשיים שעמם היה על עובדיה להתמודד לאחר ההשתלה: הלבטים, החרדות ותופעות הלוואי. היא משחזרת את העליות והמורדות במצבו הגופני והנפשי וכיצד התמודדו.הספר מגולל סיפור אישי נוגע ללב של אישה, שחוותה עם בעלה את משמעותן של המילים לב – אך זר.